רמות התפתחות באניאגרם: איפה אתה על הסולם

את סולם הרמות הגה דון ריצ'רד ריסו ב-1977, תיאר אותו בספר מ-1987 ועיבד מחדש עם ראס הדסון למהדורת 1996. לפי כוונת המחברים הסולם מודד דבר אחד: עד כמה האדם התמזג עם המנגנון של הטיפוס שלו. ברמות הגבוהות הטיפוס הוא דרך שהאדם משתמש בה בחופשיות ויכול להניח. ברמות הנמוכות הדרך משתמשת באדם: הכול נעשה אוטומטית, מתוך הגנה, ולהניח בצד כבר אי אפשר.

הרמות הן תשע, שלוש בכל אחד משלושה מצבים. באתר הזה המצבים נקראים "ברווחה", "בשיווי משקל" ו"באחיזה", ולא בתוויות גזר הדין של הספרות: מצב מתאר איך האדם היום, לא מי הוא. בתוך מצב הרמות נבדלות במידה, ושתיים מהתשע מיוחדות. הרביעית היא הראשונה שבה מה שנחוץ לאדם מתחיל להידרש מאחרים. השישית היא האחרונה שבה הוא עוד מחזיק מעמד, ובה הוא עושה לאחרים את מה שהוא הכי מפחד שיקרה לו.

התכונה העיקרית של הסולם: הטיפוס זהה בכל תשע הרמות. בירידה הארבע לא הופך לחמש או לשתיים, הוא הופך לארבע במהדורה הגרועה שלו. בעלייה הוא לא הופך לאדם טוב יותר בכלל, הוא הופך לעצמו בלי ההגנות. לכן יש תשעה סולמות ולא אחד: אותה רמה אצל ארבע ואצל שמונה היא שני מצבים שונים.

תנועה על הסולם היא אנכית: עלייה וירידה בתוך הטיפוס עצמו. לכל אדם יש רמה רגילה שסביבה הוא נע, וטווח לתנודה הזאת. ביום אחד אפשר לרדת רמה ולחזור, בשנה קשה אפשר להחליק מצב שלם, ובשנים של עבודה על עצמו אפשר להעלות את הרמה הרגילה. הרמה משתנה, הטיפוס לא.

הקווים הם התנועה האופקית: מעבר לטיפוס אחר לאורך החץ. ריסו והדסון קושרים את הקווים לרמות במפורש. תחת עומס האחת לוקחת תכונות של הארבע, אבל של ארבע שעומד באותה רמה, ובצמיחה תכונות של שבע ברווחה. החץ אומר של מי התכונות שמופיעות, הסולם אומר באיזו איכות. לאן מובילים החצים של כל טיפוס כתוב בעמוד שלו, כאן רק ההבדל בין שני הצירים.

הבלבול ביניהם נולד ממילה: לשתי התנועות קוראים לחץ. שאלה אחת מפרידה: האם האדם נעשה דומה למישהו אחר, או נעשה גרסה גרועה יותר של עצמו? הראשון על קו, השני על הסולם. לרוב קורים שניהם בבת אחת, וכדאי לראות את שניהם: החלקה של רמה מגיעה בדרך כלל יחד עם תכונות של נקודת הלחץ, והחזרה יחד עם תכונות של נקודת הצמיחה.